גמרא
פירוש
וְהָכְתִיב {ויקרא י״ב:ד׳} בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע אלְרַבּוֹת הַתְּרוּמָה אֶלָּא קְרָא מִילֵּי מִילֵּי קָא חָשֵׁיב.
וּתְלָתָא קְרָאֵי בִּתְרוּמָה לְמָה לִי צְרִיכִי דְּאִי מֵעַד אֲשֶׁר יִטְהָר לָא הֲוָה יָדַעְנָא בְּמַאי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תובד״ה והכתיב בכל קודש לא תגע כו׳ ותירץ הר״א דהכא דמוקי לה אזהרה לאוכל תרומה כו׳ וא״כ אזהרה לאוכל תרומה לא נפקא אלא מהכא כו׳ עכ״ל והרא״ם כתב ע״ז ולבי מגמגם בזה דא״כ הא דבעי ג׳ קראי בתרומה ל״ל כו׳ ועוד כו׳ תיפוק ליה מובא השמש וטהר כו׳ עכ״ל והנני אשיב על דבריו דאין כאן גמגום דודאי למאן דמוקי ליה בב׳ ראיות מצריך הכא ג׳ קראי בתרומה ואע״ג דרישא דקרא בכל קודש לא תגע לא אתא לאוכל תרומה בין לר״ל בין לרבי יוחנן מ״מ סיפא דקרא מלאת ימי טהרה דמשמע מיניה הערב שמש ע״כ לאוכל תרומה אתא אי משום דלר״ל דמיירי קרא בקודש הא גבי קודש לא סגי בהערב שמש א״נ מיתורא דקרא דכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן גו׳ כמ״ש התוס׳ לעיל ותדע דאית לן למימר הכי לר״ל ולר״י דמובמלאת ימי טהרה ילפינן הערב שמש לאוכל תרומה דאל״כ תקשי להו כדפריך לעיל ואכתי קשה ה״מ היכא דלא הוי בר כפרה אבל היכא דבר כפרה עד דמייתי כפרה ומה שהקשה עוד דאפילו למאן דמוקי ליה בג׳ ראיות ואין להוציא אזהרה לאוכל תרומה מעד אשר יטהר מ״מ תיפוק ליה מובא השמש וטהר עכ״ל דבריו תמוהים דובא השמש וטהר אינו אזהרה ולאו כלל כמ״ש התוס׳ לקמן בהדיא דא״נ הוה כתיב ובא השמש ועד מלאת לא הוה ידעינן אזהרה לטבול יום דלאו בר כפרה:
בא״ד ואע״ג דבקדשים מצריך תרי קראי חד לזב וחד ליולדת כו׳ עכ״ל פי׳ לדבריהם דמשמע להו הא דמצריך ב׳ קראי חד לזב וחד ליולדת היינו בב׳ לאוין אבל אתרי קראי בעלמא לא עבדינן הך צריכותא דחד לזב וחד ליולדת דאל״כ אמאי לא עביד נמי הך צריכותא חד לזב וחד ליולדת למאן דמוקי עד אשר יטהר בב׳ ראיות ובמצורע מוסגר ומי הכריחו למימר צריכותא אחרינא ועוד מי הכריח לתנא דבי רבי ישמעאל לאוקמי בב׳ ראיות לוקמי בג׳ ראיות ועד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש ותרתי קראי משתעי בבר כפרה ואצטריכו חד לזב וחד ליולדת אלא דכיון דליכא התם ב׳ אזהרות ליכא למיעבד הך צריכותא דחד לזב וחד ליולדת אבל הכא דמוקמינן להאי תנא עד אשר יטהר אזהרה לקדשים איכא תרתי לאוין כיון דלא סבירא ליה כר״ל דבכל קודש לא גו׳ אזהרה לקדשים מסתמא אית ליה להאי תנא בהא כר״י דיליף בפ׳ אלו הן הלוקין אזהרה לקדשים מדכתיב טומאתו טומאתו א״נ דס״ל כר״ל דבכל קודש לא תגע גו׳ קרא גופיה לא אתי אלא לקדשים ומרבוייא דבכל מרבינן אוכל תרומה והכי משמע לישנא לרבות אוכל תרומה וזה נראה עיקר דהכי מוכח בפ״ק דשבועות ע״ש בתוס׳ וברש״י וא״כ ה״ל תרתי לאוין חד לזב וחד ליולדת אבל גבי תרומה ליכא אלא לאו דבכל קודש לא תגע אבל ובא השמש אינו לאו וכן נראה לעיל מדבריהם דלגבי ב׳ לאוי עבדינן הך צריכותא אפילו למאן דמוקי לה בב׳ ראיות דלמאי דבעי למימר דבכל קודש לא תגע גו׳ ועד אשר יטהר אתו לאזהרת תרומה כתבו דמצינן למימר דאיצטריך למכתב משום דהותר מכללו כו׳ ודו״ק: בד״ה דאי מעד אשר יטהר כו׳ דעד אשר יטהר איצטריך לאזהרה לטבול יום דלאו בר כפרה כו׳ עכ״ל מדבריהם משמע דעד מלאת אתי לאזהרה לטבול יום דבר כפרה והיינו דוקא למאי דבעי למימר לעיל דבכל קודש לא תגע גו׳ אתי נמי לאזהרת אוכל תרומה אפילו למאן דמוקי עד אשר יטהר בב׳ ראיות ואיצטריך למכתב נמי גבי יולדת משום דהותר מכללו אבל לתירוץ ה״ר אפרים שכתבו התוס׳ לעיל דלמאן דמוקי לה בב׳ ראיות לא אתי בכל קודש לא תגע כלל לאזהרת אוכל תרומה אלא אי כר״ל אי כר״י והשתא לא שמעינן כלל אזהרה מעד מלאת דמיירי בבר כפרה אלא מעד אשר יטהר אתא אזהרת אוכל תרומה וקושטא דמלתא קאמרי דאתא עד אשר יטהר אזהרה לטבול יום אפילו דלאו בר כפרה וק״ל:
בא״ד ואי כתב כו׳ ה״א דעד אשר יטהר בטבילה לחודיה במידי דלאו בר כפרה והערב שמש במידי דבר כפרה כתב רחמנא ובא השמש כו׳ עכ״ל יראה מדבריהם אלו דאיכא לפלוגי בהך מלתא בין דלאו בר כפרה ובין דבר כפרה ולא אמרינן לענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי דלאו בר כפרה וכן נראה מדבריהם לעיל בשמעתין בד״ה מכלל שהיא טמאה כו׳ שכתבו שם ואע״ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרינן מינה לטבול יום בעלמא כו׳ עכ״ל ויש לתמוה ע״ז למאי דמוקמינן לעיל עד מלאת ימי טהרה להערב שמש בתרומה וכתב שם רש״י דליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש כו׳ ולענין טבול יום מה לי בר כפרה ומה לי לאו בר כפרה עכ״ל דהשתא לדברי התוס׳ דלית להו האי סברא ולא אמרינן מה לי בר כפרה ומה לי לאו בר כפרה א״כ הדרא קושיין לדוכתין דאימא דאתא קרא ובמלאת ימי טהרה למעשר דבעי הערב שמש בבר כפרה אבל בתרומה עד דמייתי כפרה (א) ויש מיישבין בדוחק וצ״ע: בד״ה שאין לו אלא ביצה אחת כו׳ וליכא למימר דהכא בידי שמים כו׳ עכ״ל ולפ״ז הא דקאמר הרי הוא כסריס חמה צ״ל דתרי גווני בידי שמים הם ועיין בנ״י וכן צריכין אנו לחלק בפרש״י דב׳ גווני חולי הוא והרא״ש והטור דקדקו מפרש״י דחולה אינו בידי שמים ורש״י כתב גבי סריס בידי שמים מחמת חולה הוא עכ״ל אלא דאית לן לפלוגי דחולי דממעי אמו דהיינו סריס חמה דלקוי ממעי אמו כדלקמן בפרקין בידי שמים הוא אבל שאר כל מיני חולי אינו מקרי בידי שמים לענין זה וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בא״ד ואע״ג דבקדשים מצריך תרי קראי חד לזב וחד ליולדת כו׳ עכ״ל פי׳ לדבריהם דמשמע להו הא דמצריך ב׳ קראי חד לזב וחד ליולדת היינו בב׳ לאוין אבל אתרי קראי בעלמא לא עבדינן הך צריכותא דחד לזב וחד ליולדת דאל״כ אמאי לא עביד נמי הך צריכותא חד לזב וחד ליולדת למאן דמוקי עד אשר יטהר בב׳ ראיות ובמצורע מוסגר ומי הכריחו למימר צריכותא אחרינא ועוד מי הכריח לתנא דבי רבי ישמעאל לאוקמי בב׳ ראיות לוקמי בג׳ ראיות ועד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש ותרתי קראי משתעי בבר כפרה ואצטריכו חד לזב וחד ליולדת אלא דכיון דליכא התם ב׳ אזהרות ליכא למיעבד הך צריכותא דחד לזב וחד ליולדת אבל הכא דמוקמינן להאי תנא עד אשר יטהר אזהרה לקדשים איכא תרתי לאוין כיון דלא סבירא ליה כר״ל דבכל קודש לא גו׳ אזהרה לקדשים מסתמא אית ליה להאי תנא בהא כר״י דיליף בפ׳ אלו הן הלוקין אזהרה לקדשים מדכתיב טומאתו טומאתו א״נ דס״ל כר״ל דבכל קודש לא תגע גו׳ קרא גופיה לא אתי אלא לקדשים ומרבוייא דבכל מרבינן אוכל תרומה והכי משמע לישנא לרבות אוכל תרומה וזה נראה עיקר דהכי מוכח בפ״ק דשבועות ע״ש בתוס׳ וברש״י וא״כ ה״ל תרתי לאוין חד לזב וחד ליולדת אבל גבי תרומה ליכא אלא לאו דבכל קודש לא תגע אבל ובא השמש אינו לאו וכן נראה לעיל מדבריהם דלגבי ב׳ לאוי עבדינן הך צריכותא אפילו למאן דמוקי לה בב׳ ראיות דלמאי דבעי למימר דבכל קודש לא תגע גו׳ ועד אשר יטהר אתו לאזהרת תרומה כתבו דמצינן למימר דאיצטריך למכתב משום דהותר מכללו כו׳ ודו״ק: בד״ה דאי מעד אשר יטהר כו׳ דעד אשר יטהר איצטריך לאזהרה לטבול יום דלאו בר כפרה כו׳ עכ״ל מדבריהם משמע דעד מלאת אתי לאזהרה לטבול יום דבר כפרה והיינו דוקא למאי דבעי למימר לעיל דבכל קודש לא תגע גו׳ אתי נמי לאזהרת אוכל תרומה אפילו למאן דמוקי עד אשר יטהר בב׳ ראיות ואיצטריך למכתב נמי גבי יולדת משום דהותר מכללו אבל לתירוץ ה״ר אפרים שכתבו התוס׳ לעיל דלמאן דמוקי לה בב׳ ראיות לא אתי בכל קודש לא תגע כלל לאזהרת אוכל תרומה אלא אי כר״ל אי כר״י והשתא לא שמעינן כלל אזהרה מעד מלאת דמיירי בבר כפרה אלא מעד אשר יטהר אתא אזהרת אוכל תרומה וקושטא דמלתא קאמרי דאתא עד אשר יטהר אזהרה לטבול יום אפילו דלאו בר כפרה וק״ל:
בא״ד ואי כתב כו׳ ה״א דעד אשר יטהר בטבילה לחודיה במידי דלאו בר כפרה והערב שמש במידי דבר כפרה כתב רחמנא ובא השמש כו׳ עכ״ל יראה מדבריהם אלו דאיכא לפלוגי בהך מלתא בין דלאו בר כפרה ובין דבר כפרה ולא אמרינן לענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי דלאו בר כפרה וכן נראה מדבריהם לעיל בשמעתין בד״ה מכלל שהיא טמאה כו׳ שכתבו שם ואע״ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרינן מינה לטבול יום בעלמא כו׳ עכ״ל ויש לתמוה ע״ז למאי דמוקמינן לעיל עד מלאת ימי טהרה להערב שמש בתרומה וכתב שם רש״י דליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש כו׳ ולענין טבול יום מה לי בר כפרה ומה לי לאו בר כפרה עכ״ל דהשתא לדברי התוס׳ דלית להו האי סברא ולא אמרינן מה לי בר כפרה ומה לי לאו בר כפרה א״כ הדרא קושיין לדוכתין דאימא דאתא קרא ובמלאת ימי טהרה למעשר דבעי הערב שמש בבר כפרה אבל בתרומה עד דמייתי כפרה (א) ויש מיישבין בדוחק וצ״ע: בד״ה שאין לו אלא ביצה אחת כו׳ וליכא למימר דהכא בידי שמים כו׳ עכ״ל ולפ״ז הא דקאמר הרי הוא כסריס חמה צ״ל דתרי גווני בידי שמים הם ועיין בנ״י וכן צריכין אנו לחלק בפרש״י דב׳ גווני חולי הוא והרא״ש והטור דקדקו מפרש״י דחולה אינו בידי שמים ורש״י כתב גבי סריס בידי שמים מחמת חולה הוא עכ״ל אלא דאית לן לפלוגי דחולי דממעי אמו דהיינו סריס חמה דלקוי ממעי אמו כדלקמן בפרקין בידי שמים הוא אבל שאר כל מיני חולי אינו מקרי בידי שמים לענין זה וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush